סיכום ומסקנות

​

בחלק זה של העבודה אציג את הסיכום והמסקנות העולות מביצוע החקר.

במהלך העבודה בדקתי האם קיימת אפלייה בייצוג הנשים בתקשורת העוסקות בספורט, לעומת הגברים. זה מעיד על התקשורת כמשמרת סטריאוטיפים וממשיכה באפלייה בין המינים.

​

מצאתי שקיימת גדילה במספר הנשים בישראל, זה מעיד על כך שאפלייה זו תחול על מספר גדול יותר לנשים מאשר בשנים הקודמות ויותר ויותר נשים יחוו את חוסר השוויון בחברה.

​

ידעתי שהסיקור של הנשים בתקשורת מופחת, ולכן לדעתי התקשורת פועלת לא נכון.                                                                          במקום לתת להן מקום בתקשורת, במדינת ישראל הדמוקרטית, הם מסקרים אותן מעט מאוד ולא נותנות מספיק במה למין הנשי. על כן, אני חושבת שצריך להמשיך לפעול למען השוויון לנשים בספורט.

 

לאור הסקירה האקדמית,

מצאתי שבדומה להשערתי, גם מזרחי (2013) חושבת שהגדילה במספר הנשים בספורט בישראל הוא משמעותי מאוד ותורם לתחום הספורט בארץ, ומוסיפה שהגורם המרכזי לעליה זו היא ההצעה שעלתה בכנסת להקים גוף עצמאי שתפקידו לייעץ, לקבוע יעדים ואף לפקח בנושאים הקשורים לקידום ספורט נשים, למרות היעדר ייצוג הנשים בספורט. בעקבות פעילות המועצה שבאה לעודד נשים לעסוק בתחום ושיותר ויותר נשים מרגישות פתוחות בנושא ושהן מגיעות להישגים בינלאומיים המייצגות את המדינה שלנו.

      

בניגוד למזרחי (2013),צ'אצ'אשווילי-בולוטין , וליסיצה, וגלילי, (2010) טוענות שאחוז הנשים השתייכות לאשכול "עיסוק בספורט לאופנה" "ואנטי ספורט" הוא גבוה ולא בתחומי ספורט נוספים ומשמעותיים יותר. עולה כי יותר מעניין אותן איך הן נראות, כמה הן מחוטבות, ספורט בשביל המראה החיצוני והתחרות ביניהן למען היופי. כאשר הגברים מייחסים את הספורט כמשהו בעל משמעות רבה יותר וכצורך תחרותי יותר, אך מספרם קטן. עולה כי הספורט שנעשה בחברה הישראלית הוא בא ברובו מבנות, אך לא למען תחרות קבוצתית, אלא למען שיפור המראה החיצוני. כנראה הנשים מפחדות להשתייך לתחום הספורטאים בנשמה או ספורטאי כורסה כמו הגברים. גם הן חושבות שקיימת אפליה תקשורתית של הנשים בספורט בהשוואה לגברים אודות לסוכני החיברות שבגללם נוצרת הכחדה סימבולית, הם הגורם המרכזי לאפליה בין המגדרים.

בנוסף לטענותיהן, גם לדעתי קיימת גדילה במספר הנשים המעדיפות להתאמן לשם שיפור מראיהן החיצוני מאשר לעסוק בענף ספורט אולימפי, על עף ששיעור הבנות העוסקות בענפים האולימפיים עלה.

 

גם דיסקי (2002) תומכת בטענה של צ'אצ'אשווילי-בולוטין , וליסיצה, וגלילי, (2010), וטוענת שכאשר הנשים מסוקרות או משולבות בתקשורת בתחום הספורט הן בדרך כלל ישוייכו לתפקידים ספציפיים כמו שדרניות ספורט ולא תפקידים העוסקים בספורט "הגברי" כמו כדורגל. כלומר, נשות התקשורת העוסקות בספורט מוצגות פעמים רבות על תקן "קוריוז", כלומר כתקן המשעשע את הצופה, ולא תמיד כמקצועניות. היא מאמינה שלנשים יש מקום לכל סוג ספורט שהוא מבלי להשוות יכולות פיזיות. תחום הנשים בארץ מפותח עוד הרבה פחות מספורט הגברים, אך נשים שהצליחו בספורט בארץ הצליחו בדרך כלל בענפי ספורט הידועים למעטים. היא חושבת שסיקור הנשים בספורט הוא מעט מאוד בארץ. למשל, הערוץ הממלכתי אינו משדר כלל ספורט נשים. הסיבה העיקרית לסיקור הנמוך הינה שספורט הנשים בארץ מפותח עוד הרבה פחות מספורט הגברים. נשים שהצליחו בספורט בארץ הצליחו בדרך כלל בענפי ספורט אזוטריים, כלומר ידוע למעטים. הדוגמה המובהקת לכך היא יעל ארד, שזכתה במדליית כסף אולימפית בג'ודו, ענף אולימפי צעיר יחסית.

בדומה לטענתה, גם אני שמה לב שכאשר הנשים כן מסוקרות בתקשורת, הן משתייכות לתפקידים המייצגים נשיות כמו שדרנית ספורט, מאשר תפקידים המצריכים פעילות פיזית.

​

קופר, עבודה סמינריונית במסגרת תואר שני אוניברסיטת בר אילן מוסיפה ואומרת שהחברה אינה מעודדת נשים לעסוק בספורט, משום שהספורט עומד בסתירה לערכים הומניסטיים שקשורים לבית ומשפחה כמו צניעות , טיפוח ועוד. אך כאשר חקרו את הנשים בספורט בחברה האמריקאית, מצאו כי החברה ממשיכה להדגיש את המיתוסים לגבי חולשתן הפיזית של הנשים. החברה היא זו שמשפיעה על עיסוק הנשים בספורט. "בין גברים לנשים קיימים הבדלים פיזיים-ביולוגיים. הבדלים אלו גרמו עוד בתקופת האדם הקדמון לשוני בחלוקת התפקידים ביניהם. גברים - ציידים נשים- מלקטות. מתוך ההבדלים הביולוגים הללו נגזרו ההבדלים התרבותיים, ששועתקו לאורך השנים." גם היא חושבת שהמצב צריך להשתנות. עוד מימים אלו כל הגברים צידיים (מקצוע שדורש כוח, וכל נשים מלקטות, כומר עוסקות בכל מלאכות הבית. בנוגע לספורט, מתוך ההבדלים הביולוגים בין גברים לנשים נגזרו ההבדלים התרבותיים, ששועתקו לאורך השנים כמו בספורט, שעדיין מציירי את הנשים כחלשות לעומת גברים. היא מאמינה שלשחקניות בקבוצת ספורט יש מטרה משותפת להגיע כיחידה אחת להישגים ספורטיביים ולהצליח ולנצח את הקבוצות המתחרות מולן ולכן אין לשפוט אותן על כך.

לטענתי, התקשורת היא זו שמשפיעה על דעתם של הציבור הרחב ולכן הוא אינו מעודד נשים לעסוק בספורט.